פסק-דין בתיק ת"א 57729/06

המבקשת מחזיקה בידיה סך של כ-60,000 ש"ח. אין היא טוענת לזכות כלשהי בסכום זה. היפוכו של דבר. היא מודה כי היא אינה זכאית לו כל עיקר. היא חפצה לשלמו לטוען 1 או לטוענת 2, בהתאם להוראות ביהמ"ש. כל אחד מן הטוענים סבור כי הוא הזכאי לסכום. השאלה הצריכה הכרעה היא מי מן הטוענים זכאי לכספים. בעת הדיון הורחבה, בהסכמה, יריעת המחלוקת והיא מתייחסת אף לתמורה שתגיע לטוען 1 בעתיד.

הרקע העובדתי ועמדות הצדדים

1.         המבקשת היא המפיקה של סדרת הטלויזיה "השיר שלנו". הטוען 1 גילם אחת מן הדמויות בעונה השלישית של הסדרה והוא מגלמה אף בעונה הרביעית. הטוען 1 היה מיוצג על ידי הטוענת 2, עד חודש יולי 2006. ביום 15.3.06 נכרת חוזה בין המבקשת לבין הטוען 1 לגבי השתתפותו בסדרה. הטוענת 2 חתמה על החוזה בשמו של הטוען 1 (החוזה צורף לתיק, אלא שהוראותיו חסויות). המבקשת מודה כי לטוען 1 מגיע סך של כ-60,000 ש"ח בגין השתתפותו בסדרה. אולם, אין היא יודעת למי לשלם את הסכום האמור.

2.         הקשר החוזי בין הטוען 1 לבין הטוענת 2 תם בחודש יולי 2006 (וליתר דיוק: ביום 12.7.06; הסיבה לניתוק היחסים החוזיים אינה רלבנטית להליך דנן). הטוענים מעלים טענות סותרות לגבי הזכות לקבלת הכספים שבידי המבקשת.

3.         הטוען 1סבור כי הוא זכאי ל-75% מן הסכומים ואילו לטוענת 2 מגיעים 25%. טעמו של הטוען 1 הוא שעל פי ההסכמות שבינו לבין הטוענת 2, ייצגה היא אותו תמורת סך של 25%מן הסכומים שיקבל הטוען 1 בעבודתו כשחקן. זכאותה זו של הטוענת 2 קיימת כל עוד משמשת היא כסוכנת שלו בפועל. לכן, עד מועד הפסקת היחסים בין הטוען 1 לבין הטוענת 2, זכאית הטוענת 2 לקבל 25% מן השכר שמגיע לטוען 1 מן המבקשת, בהתאם למוסכם. ממועד הפסקת הקשר בין הטוענים, שוב אין הטוענת 2 זכאית לסכום כלשהו. הטוען 1 מוסיף כי המבקשת אמורה להעביר אליו את הסכומים המגיעים לו, שכן נמסרה לה הוראה כזו, על פי סעיף 5 (ז) לחוזה, הקובע כי:

"התשלומים המגיעים לשחקן על פי הסכם זה, ישולמו לו באמצעות נציגו/נציגתו, סוכנות 'רוברטו', וזאת כל עוד לא נתן השחקן הוראה אחרת לטדי. תשלום ששולם לנציגו של השחקן יראוהו כתשלום ששולם בפועל לשחקן".

ממועד מסירת ההוראה ואילך, אין הטוענת 2 זכאית לקבל כספים מן המבקשת.

4.         הטוענת 2סבורה כי היא זו הזכאית לקבל מן המבקשת את מלוא הכספים נשוא הבקשה. הטעם לדבר הוא כי על פי הנהוג בינה לבין הטוען 1 הייתה היא מקבלת את מלוא הסכום מן המבקשת ומעבירה 75% ממנו לטוען 1. כך צריך להיות המצב אף ביחס לכספים נשוא הבקשה, שכן הטוענת 2 כבר הוציאה חשבוניות מס בגין תשלום זה והעבירה את החשבוניות למבקשת. אכן, ממועד הפסקת היחסים החוזיים בין הטוענת 2 לבין הטוען 1, זכאי הטוען 1 לכספים מן המבקשת, אך הסכום נשוא הבקשה הוא סכום אשר הזכאות לו נתגבשה עובר להפסקת היחסים ודינו כדין כל סכום שהגיע במועד בו עמדו היחסים בעינם. זאת ועוד. הטוענת 2 אומרת כי ביום הפסקת היחסים בינה לבין הטוען 1, נקשר ביניהם הסכם, לפיו הטוענת 2 תוסיף ותקבל אף בעתיד את 25 האחוזים מן הכספים אותם מקבל (ויקבל) הטוען 1 בגין השתתפותו בהווה ובעתיד בסדרה או בכל עיסוק אחר בו יעסוק הטוען 1 (אשר הוסדר לו באמצעות הטוענת 2) .

הדיון בבקשה

5.         מלכתחילה, נועד הדיון בבקשה ליום 17.12.06. אולם, לבקשת הטוען 1 נדחה דיון זה על מנת לאפשר לו ליטול חלק בהצגות "היפה והחיה" בחג החנוכה. הדיון קויים ביום 4.1.07. במהלך הדיון, נחקרו הטוען 1 ומר רוברט בן שושן, נציג הטוענת 2, על תצהיריהם. אף הגב' ויינר, המצהירה מטעם המבקשת, נחקרה בשאלה אחת ויחידה: האם היא חתמה מטעם המבקשת על החוזה עם הטוען 1, והשיבה בשלילה.

במהלך הדיון, הסכימו כל בעלי הדין כי פסק הדין יתייחס אף לכספים אשר יגיעו לטוען 1 בעתיד. החזית הורחבה, אפוא, בהסכמה.

בתום הדיון, סיכם ב"כ הטוען 1 את טענותיו בעל פה ואילו ב"כ הטוענת 2 ביקש לסכם בכתב ולהעדר משמיעת סיכומי ב"כ הטוען 1, מחמת התחייבויות קודמות. התרתי לב"כ הטוענת 2 להעדר מהמשך הדיון והוריתי כי סיכומיו יוגשו עד 14.1.07. הסיכומים הוגשו במועד. לאחר מכן, ביקש הטוען 1 להגיב לסיכומי הטוענת 2 והטוענת 2 התנגדה לכך. התרתי התגובה מטעם הטוען 1.

הפלוגתאות

6.         השאלות העומדות להכרעה הן, אפוא שתיים. האחת - מיהו הזכאי לכספים המוחזקים כיום  בידי המבקשת (כ-60,000 ש"ח) ולכספים שיגיעו לטוען 1 בעתיד בגין שכרו בשל השתתפותו כשחקן בסדרה "השיר שלנו"; השנייה - מיהו הזכאי לכספים אשר יגיעו לטוען 1 בעתיד, כשכר בגין יתר עיסוקיו (המתמשכים) של הטוען 1.

ההכרעה

7.         לאחר שמיעת הראיות והעיון בכל טיעוני הצדדים (לרבות מיום 22.1.07 ומיום 24.1.07) ועל יסוד התרשמותי מן הראיות, באתי לכלל מסקנה כי הטוען 1 הוא הזכאי לקבל מן המבקשת את הסך של 44,627.31 ש"ח ואילו הטוענת 2 זכאית ליתרה (קרי: 14,875.77 ש"ח). זאת - באשר לכספים המוחזקים עתה בידי המבקשת. להסרת ספקות - הטוען 1 אינו מודה בכך שהסכום המוחזק עתה בידי המבקשת, מגלם את כל המגיע לו בגין העונה השלישית של "השיר שלנו" ופסק דין זה אינו מתיימר להכריע בשאלה אם מגיעים לטוען 1 כספים נוספים, אם לאו.

אשר לכספים אשר יגיעו לטוען 1 בשל השתתפותו בעונתה הרביעית של הסדרה "השיר שלנו", זכאי הטוען 1 ל-75% מן הכספים והטוענת 2 זכאית ל-25%.

בעונות הבאות לאחר מכן, זכאי הטוען למלוא שכרו והטוענת 2 אינה זכאית לסכום כלשהו. אשר ליתר עיסוקיו של הטוען 1, מיום 12.7.06 ואילך, אין הטוענת 2 זכאית לסכום כלשהו.

האדנים המשפטיים

8.         שני עניינים מחייבים, כאמור, הכרעה. הראשון, עוסק בסוגיית פרשנותו של סעיף 5 (ז) לחוזה שבין המבקשת לבין הטוען 1; השני - בסוגייה אם נכרת, ביום 12.7.06 או סמוך לכך, חוזה בין הטוען 1 לטוענת 2 בגדריו הוסכם כי הטוענת 2 תוסיף ותהייה זכאית לקבל את עמלתה בשיעור של 25% בגין השתתפותו העתידית של הטוען 1 בסדרה או בגין כל עיסוק (מתמשך) אחר שלו ואם כן - מה תוכנו.

הסוגייה הפרשנית

9.         סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, מורה כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". על פי ההלכה הפסוקה, יש חשיבות לאתר בראש ובראשונה את אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשני הצדדים ולכל הפחות את הכוונה הסובייקטיבית של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה ע"י הצד האחר. מקום שאומד הדעת הסובייקטיבי אינו בר-איתור וגיבוש, יפורש החוזה על פי התכלית האובייקטיבית (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ , פ"ד מט (2) 265, 312 (להלן: פרשת אפרופים ). הלכה אחרונה זו זכתה לחיזוק זה לא מכבר בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 11.5.06, פורסם בנבו).

במסגרת ההליך הפרשני, נבחנים הן לשון החוזה והן הנסיבות החיצוניות, שניהם כאחד, והמעבר מן הלשון לנסיבות ובחזרה, אינו מותנה בתנאי מוקדם כלשהו (כגון: אי בהירות הלשון): פרשת אפרופים בעמ' 312 - 313.

כריתת חוזה חדש בין הטוענים

10.    משטר כריתתו של חוזה, מוסדר בפרק א' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים). משטר זה תובע, בעקרון, קיומם של הצעה (סעיף 2 לחוק החוזים) וקיבול (סעיף 5 לחוק החוזים). סעיף 23 לחוק החוזים מורה כי בעיקרם של דברים, חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת. עם זאת, על מנת שייווצר חוזה, נדרשים רכיבים מסויימים. בין אם נעשה החוזה בעל פה, בכתב או בהתנהגות, צריך שיתקיימו יסוד של גמירת דעת ויסוד של מסויימות.

יסוד גמירת הדעת נובע מסעיף 2 ומסעיף 5 לחוק החוזים. גמירת דעת היא רצון מגובש, כוונה רצינית להתקשר בחוזה והחלטיות (ג' שלו חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה) 86). עניין לנו ביסוד אובייקטיבי. למעשה יש צורך בהשתקפות חיצונית של גמירת הדעת, קרי: העדה על גמירת הדעת, שכן דברים שבלב אינם דברים: ע"א 7286/00 טנדט נ' עמיקם כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נו (1) 145. בע"א 4670/03 י.מ.ש. בע"מ נ' כלל (ישראל) בע"מ , ניתן ביום 13.12.06. פורסם בנבו, לימדנו הנשיא (בדימוס) ברק, כי: